משתפות:

תודה לה' על ימים מחוברים! מחוברים לה', למשפחה- ביחד חזק!!! ותודה פרטים על הזכות לעבור לדירה משלנו בערב פסח ולהרוויח ממ"ד אמיתי במלחמה, פתאום לישון רגוע בלי לרוץ לחדר מדרגות מיושן ולא באמת סגור... ממ"ד גדול ואפשר לישון עם כל הילדים ולדלג עליהם בלילה כדי להגיע למיטה:) ולא למצוא דברים בבלגן.... ב"ה, מזמור לתודה!

הרגעים המפחידים האלה שאת שומעת בהם זמזום של התרעה - על זה אני מודה. על רגעי ההתכנסות במקלט הומה שכנים כשכולם מחפשים רק להיטיב עם השני כשפותחים ביחד ספרי תהילים והלבבות מתקרבים. גם היום, כשהאזעקה לא מפחידה כמעט, לא מוותרת על רגעי הקרבה, נכנסת לאזור מוגן ואמרת פרק ק'.. ועוד כמה.

המלחמה פרצה - ואני - צלמת ילדים בחוץ - משקשקת - מי יודע מתי המלחמה תיגמר - ואיך אני יכולה לתפעל את העסק כשכולו בנוי על צילומים בשטח פתוח - הייתי מיואשת מבולבלת וחרדה , הלב לא נתן להנות מימי החופשה עם הילדים - כי מי יודע כמה זמן זה הולך לקחת ומה נאכל בינתיים? באותם ימים ממש התגלגל לו שידוך שניהלתי בין 2 קרובי משפחה שלי - וימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה נסגר השידוך לחיים ולשלום - דמי השדכנות הגיעו אלינו - ואני ידעתי שד' סידר לי אירוסין של קרובי משפחה , משכורת נאה , וחופשה נחמדה - בדרך מרתקת ולא צפויה - מה שהיה נראה שחור ומפחיד התגלה כחופשה בתשלום:)

כשרצנו לממ"ד בפיג'מות... כן. זה הסיפור שלי. מודה על שיש לנו ממ"ד בבית. הילדים ישנים בו ובאזעקה הגדולים פשוט מצטרפים, ככה, כמו שאנחנו. בלי להעיר תינוקות ולרדת למטה באמצע הלילה, בלי להצטופף ועוד. חויתי מקלט ציבורי פעם אחת ומאז הרגשתי כמה יש להעריך שיש ממ"ד בתוך הדירה. שלא נצטרך!

רק השם יכול להגשים-שני רצונות סותרים! כבר כמה חודשים שאני מחכה... ומחכה... לתור אצל תזונאית. רוצה דווקא אותה והיא תפוסה חודשים קדימה. מנסה 'לנדנד' לה שתדחוף אותי אם יש ביטולים-ואין... מוכנה לבוא בהתראה קצרה, אבל היא בצפון ואני בירושלים.... עם פרוץ המלחמה, יחד עם תפילות אני לוחצת חזק: 'בטוח אנשים מבטלים.... הבקשה תכניסי אותי!' בעלי על הרכב, מגוייס למטרה, אבל... אני פוחדת מנסיעה לצפון. גם הרופאה מסבירה לי ש'שיגעון לעזוב את ירושלים לטובת כרכור... ומה עם אזעקות בדרך, וטילים ונפילות...' מפחיד, אבל אני כל כך רוצה להגיע! מה עושים?! אצל בורא עולם-הכל מסתדר... רק הוא יכול לפתור כאלה ניגודים... ביום שלישי אחר הצהריים, קיבלתי תור לרביעי בבוקר ובלילה שביניהם-הפסקת אש!!! התור שלי ישב על הביטול האחרון! בשל המלחמה, וביום רביעי-רוגע ושלווה. הכבישים חלקים, התנועה זורמת ואפילו הספקנו להגיח לחוף! אבא תודה!!!

כמה אנחנו צריכות להודות על כל נשימה ונשימה על זה שאנחנו יכולות לראות, ללכת, לנשום, כמה אנחנו צריכות להודות על פעולה פשוטה שאנחנו עושות כל יום.. בזמן המלחמה לא היינו בבית (אין לנו מקלט ולא ממ"ד ), אמנם יש לנו בבית מקום מוסתר אבל החלטנו לצאת מהבית בזמן המלחמה..אבל יצא מזה דבר טוב.. תמיד טוב מה שד' עושה כל לטובה.. ובגלל שלא היה לי את המחשב הקבוע שלי עם כל התוכנות שאני צריכה ולא יכולתי להתקדם עם העבודות שלי, בינתיים ניסיתי לעשות שיתופי פעולה עם אחרים שצריכים את עבודות מהתחום שלי, אמרתי זה השתדלות שלי שאני יכולה כרגע לעשות שאני לא בבית, וברוך ד' יצא מזה דברים טובים... הציעו לי איזה עבודה שיכולתי לעשות על המחשב אחר בלי התוכנות הקבועות שלי.. וזה גרם לעוד עבודה בינתיים.. מקווה להתקדם בעז"ה עם כל העבודות. מה שרואים מפה שפרנסה זה רק משמים ואנחנו עושים רק השתדלות וד' עוזר בכל דרך ובכל מקום.

אז כמו כולן אני בבית עם הילדים, ואי אפשר פשוט לשים אוזניות ולעבוד על המצגת שעל הפרק:) אני מעדכנת את הלקוחות שיתאזרו בסבלנות ומנסה לחשוב על מה אני עובדת בינתיים. מתוך המגנטים והשוקו שנשפך אני מחליטה לעבוד על פרויקט גדול של שיתוף פעולה שתקוע לי כבר כמעט שנה כי השת"פית איתה עבדתי נאלצה לבטל מסיבות אישיות, ובסיעתא דשמיא מיוחדת, דווקא בגלל המלחמה והשקט העסקי שהיא יצרה בכפייה קבלתי פניות רבות ממומחיות בתחום, מצאתי את האחת איתה אני עובדת והפרויקט מתקדם ב"ה! תודה לה'! כבר כמעט התייאשתי:)

אזעקות, שינוי סדרים, ילדים בבית. הכנעה - זו התחושה, זה מה שהכי טוב כרגע בשבילנו! מאמינים ולא רואים! התחושה העוצמתית הזו התחילה לפני חמישה חודשים, אבי היקר נפטר בפתאומיות הזמן - חודש לפני חתונת ביתי היקרה. המקום - ליזענסק סוף שבוע ממוקד לתפילות - הודיה על העבר ובקשה על העתיד. ואז זה קרה, טלפון בהול שסיפר שאבי (שהיה באמצע סדרת טיפולי מנע, לאחר ניתוח שהצליח) נכנס לטיפול נמרץ. תוך שעתיים קראנו "שמע ישראל" לצד קברו של ר' אלימלך מליזענסק. אני בת יחידה(!!) יש לי 2 אחים נוספים, ובזמן הלוויה הייתי בליזענסק כאובה, צופה ונפרדת מרחוק. ילדי, הנשואים והקטנים שבבית חוו את החויה הזו לבדם, בלי חיבוקים, בלי אמא ואבא מרגיעים, באותו רגע הרגשתי הכנעה. הכנעה לרצון ה'. הכנעה וביטול הרצון שלי. כך ה' רצה! הוא ידע שעוד חודש אני מחתנת, הוא ידע שאני בליזענסק ואף על פי כן הוא החליט לקחת את נשמתו של אבי כשאני לא בארץ.

כבר הרבה זמן חלמתי להעביר סדנת מכירות על חוף הים. דמיינתי את זה שוב ושוב, האוויר, המרחב, השקט שמזמין עומק ונוכחות. ככל שהתאריך התקרב, התחילו להיערם סימני שאלה. הדפסות שעד אז זרמו, פתאום נתקעו. בתי דפוס סגורים בלי הסבר, ארטיק לה פרוטה שתכננתי לקנות? פתאום- אזל מהמלאי. טלפון אחרי טלפון, עיכוב אחרי עיכוב, הרגיש כאילו משהו לא רוצה שהסדנה תקרה. אבל משהו בתוכי דווקא שם התחדד. בחרתי לא לבטל. לא לזוז. להמשיך למרות, ואולי בזכות, כל הקשיים הקטנים שהגיעו בזה אחר זה. וביום רביעי, ט"ו בסיוון – הכול הסתדר. הסדנה קרתה! בדיוק כמו שחלמתי. ים. רוח נעימה. נשים מדויקות. חוויה עוצמתית, פתוחה, מלאה עומק ורגש. ו36 שעות אחרי פרצה מלחמה. הכול השתנה. ופתאום הבנתי: כמה זה היה גבולי, שבירי. וכמה חסד היה ברגע הזה שקרה בדיוק בזמן. אז אני מודה. ומבקשת. לעוד סדנאות כאלה, לעוד נשים שיתחברו לעוצמה, לרוך, ולשליחות שבמכירות

ביום שישי קמנו להפסקת לימודים .אני קודם כל מודה ושמחה על הביחד שיהיה לנו עם הילדים .אווירת הביחד נותנת לי תחושה טובה .עם כל הדאגה והתפילה יש הודיה גדולה על ההשגחה הפרטית המיטיבה שרואים בתוך התמונה הגדולה .איך יש להודות לה' על הבן שרק ניהיה בר מצווה וחיפש ללכת לקבוע חברותא ואיך הילדים הקטנים פשוט נמצאים בבית והילדות הקטנות שלי בכיתה ב וד פיתאום הצליחו להרים קיטנה ביתית נחמדה של כ20 ילדים והסתדרו ממש לא רע ואיך עם התיאום למי שכן רוצה לקנות פמוטות לכלה או גביע לחתן .אני מצליחה להרים ראש ולנהל את צרכי המשפחה אוכל וכביסה .אז לה' הטוב נודה ונבקש הלאה לסייעתא דשמייא

אני גרה בפרדס כץ קרוב קרוב לזירת הנפילה. ביום ראשון (והראשון למלחמה..) היתה לנו ברית בק"ס , התלבטנו האם לחזור הביתה או להישאר עוד יום יומיים בק"ס. אין לנו ממ"ד בבית, וכאן יש לנו מקום מוגן ונוח לשהות בו עד שנראה מה הלאה... ובאמת - טוב שנשארנו. לילה למחרת נחת טיל ענק קרוב קרוב לבית שלנו... חלונות ותריסים של השכנים קרסו והתנפצו, הבלאגן והפחד היו עצומים. ואנחנו - ישנים בממד בעיר אחרת... לא יודעים לא שומעים... רק לחשוב על זה שהיינו נמצאים בבית, בלי ממ"ד... נס שלא חזרנו הביתה....

חברה הכי טובה שלי התחתנה כמה ימים אחרי שהכריזו על הפסקת אש, אבל עד אז היינו לחוצות איפה ומתי החתונה תתקיים. ואני רציתי להפתיע אותה עם משהו לחתונה, אני עורכת סרטונים של הזמנות לחתונה וידעתי שהיא מאוד רוצה אבל עד המלחמה הייתי באטרף של עבודה ופתאום הרבה עבודות נעצרו בעקבות חוסר הידיעה והחלטתי לנצל את זה ולערוך לה, (כמובן שבסוף כל המחנות הגיעו ב'בום' ותוך יומיים לערוך מצגות שאמורות לקחת שבוע לפחות, אבל כבר ראינו שיש ניסים בעולם) תוך שעתיים הוצאתי לה הזמנה מהממת בליווי המנגינה של החופה, היא לא הייתה צריכה יותר מזה😊 וב"ה החתונה הייתה רגילה לחלוטין בלי זכר למלחמה שהייתה... אה, וגם הספקתי אפילו להכין לה משהו חלבי לאחרי החתונה😊 (אם לא המלחמה רק בחלומות היה לי זמן לזה)

שבת פרשת בהעלותך. גבעת שאול, ירושלים. 5:10 -התראות, אין אזעקה והרבה בומים. מבט מהחלון לשמיים, יש יירוט אחד בודד בצד הזה, וצורה נדירה. כמעט בלי בלאגן מסביב, 2 לבבות גדולים, אחד מעל השני, סימטרים, משורטטים, וכמה "קשקושים" קטנים ליד. וזהו. זה היה חיוך ענק שה' שלח לנו בתחילת המלחמה, 2 לבבות גדולים וברורים אני אתכם ולא משנה למה ומה. נשמתי את הלבבות, כן אני איתכם, מאוד, עכשיו, ותמיד. קראתי לכל מי שהיה ער דקה לפני, שיראו את הסימן, זה היה ברור, חד ואמיתי. קראתי לילדים, למי שהיה, אין מצלמה אז מי שיכול לצלם בלב את הלב. (יצאנו למרפסת בצד השני, והיו שם 5 אזורי יירוט, של קישקושים ובלאגן) (במוצש"ק החלטתי לשחזר את זה ב AI ויש:). ועוד משהו מצמרר - אחות ראשית בהדסה עין כרם סיפרה שהכינו אולמות ענק, הכשרות של חודשים לצוותים בשעות, משאיות קרור רבות ו40,000 שקים לגופות בשביל המלחמה! 2 לבבות, תודה ה'!

בתחילת המלחמה נכנסתי למתח, אני בעלת עסק עצמאי חדש יחסית- לפני מספר חודשים פתחתי סטודיו לספורט טיפולי, וכשהתחילה המלחמה הכל הושבת!, בתחילה חשבתי לשלוח ערכות, לפתוח קו טלפוני, לשלוח כרטיסי אימון והוראות למטופלים ועוד... עד שעצרתי שנייה וחשבתי לעצמי מה ה' רוצה ממני כרגע??? להשתגע או להרפות? וכך ברגעים של אמת פנימית החלטתי להרפות ולחכות! זה היה כל כך קשה, כל כך קורע וכל כך מתוק וטוב להרגיש את ההרפיה הזו! זה היה בשבילי לימוד לחיים, לימוד שלא ישכח ממני כל כל מהר! והדובדבן שבקצפת- ביום שבו החלטתי להרפות- התעוררתי בבוקר ושמעתי את ההכרזה על הפסקת האש הקרבה! זה היה בשבילי פשוט נשיקה מבורא עולם! תודה לך ה' הטוב!

תכננתי קמפיין חזק. כזה שיחזיר אותי לעשייה בדיוק בסיום חופשת הלידה. הכול היה מוכן. אני הייתי מוכנה.ואז – מלחמה. ילדים בבית, ימים של בלבול, פחד, רעש. רציתי לשגר, לפרוץ, לרוץ. אבל זה פשוט לא היה מתאים למצב:)ואז, באיזה רגע של אמת, פשוט עצרתי. והבנתי. זהו. זה מה שאני צריכה לעשות. זה הקמפיין שלי עכשיו: להיות בשמחה עם הילדים. לגדל אותם. באהבה. בנוכחות. בלי רגשות אשם. פשוט להיות.  

המלחמה הפתיעה אותנו בבום – יחד עם כל עם ישראל. העסק שלי חדש יחסית, והרבה פרויקטים קיציים עמדו בסימן שאלה. מתוך מתח ושעמום החלטתי לפתח חבילת הפוגה משפחתית: דפי צביעה, דפי פעילות ומשחק משפחתי שיעסיקו קצת את ילדי ישראל וייתנו מנוחה לאמהות הלביאות. לקראת סיום השבועיים יצרתי אפילו סרטון על רינה המתוקה שהתחבבה מאד מהר עלה ילדים, שמלמד את הילדים להירגע, וקיבלתי אין ספור תגובות על ההשפעה החיובית שלו. נראה שהסיפור נגמר כאן, אבל אז הגיע הפי–הנד: ‘המתנות’ שהועברו בקצב מסחרר מכתובת לכתובת הפכו למקור לגיוס לקוחות חדשים. מזמור לתודה!

אני עורכת וידאו, אפטריסטית, והיה לי פרויקט חלקי שהתחיל עוד לפני המלחמה, עם פרויקטים מקבילים לקראת סיום.. בזמן המלחמה המשכתי לעבוד על הפרויקט על אש נמוכה יחסית, כי מי יודע אם צריך את זה בכלל.. מיד שהוכרזה הפסקת האש קלטה הלקוחה שהיא חייבת להריץ את הפרויקט ואין לה בכלל זמן לחלק את העבודה בין עוד עורכות, כך שיצא שכל ניהול הפרויקט עבר אלי, התגמול היה שווה וכמעט לא היה זמן להתקשקש עם שינויים ותיקונים כך שהרצנו פרויקט בסדר גודל של כחודש בשבוע לחוץ במיוחד... וב"ה במקביל לעוד פרויקטים הספקים מטורפים תודה לה'..

שלום, אני אילת חן נידם בעלת סטודיו פונטו למיתוג עסקים מתחילים ומתקדמים לנראות מדויקת. אין לי הרבה מה להוסיף רק להודות! אני גרה בקרבת מקום לטיל שנפל בבני ברק, בחסדי ה' היינו במקלט. החלונות התנפצו, קצת ריהוט נהרס, אבל ב״ה שזה היה על עצים ואבנים! נס נוסף שהיה- באופן פלאי החלון של הילדים לא נשבר וחסך לי הרבה עוגמת נפש (מיטות תינוק שהיו נהרסות, איסוף זכוכיות בלתי נגמר...) לא היה לי ראש לעבוד, והרפיתי. אבל בתוך כל הכאוס, שכנה חיתנה את הבן הראשון שלה. הרגשתי שאני לא יכולה שלא לעשות משהו. תוך 4 שעות הפקתי עבורם ערכה של ארוחת בוקר מושקעת, ממותגת, עם לוגו שמשתלב לשמות החתן והכלה. משהו שיתן להם אור לכל היום... עוד משהו חמוד, היה חשוב לי להביא את זה ממש על הבוקר ובאמת התעוררנו בשעון מעורר בצורת "אזעקה" בשש בבוקר 😊 התגובות המרגשות שלהם היו הסיפוק הכי גדול! דווקא מתוך שבר – יצא אור!

אני ממש מתרגשת לראות את המיזם. מזכיר לי את מרים הנביאה, בקושי ובצער הגלות, מכינה תופים לגאולה. אולי חשבו שהיא לא נורמלית, הוזה, מדומיינת, אבל היא ניצחה את כולם. הסיפור שלי מתחיל באמצע מלחמת חרבות ברזל. למדתי טיפול רגשי ורציתי לעבוד בזה, אך עדיין לא רציתי להקים עסק. העדפתי לעבוד דרך מכון או ביה"ס. בביה"ס שלי לא היה צורך, והיה לי מאד קשה לעזוב, אהבתי את הצוות, ההנהלה ורציתי להשאר, נקרעתי בין מה אני רוצה יותר להשאר או לעבוד בטיפול. התחזקתי באמונה וביטחון שהכל מאת ד', וקבלתי טלפון מהמנהלת שהיא רוצה שאני אחזור, כי הם רוצים מטפלת רגשית נוספת בביה"ס. זה היה מתנה מרגשת מה-ד'. גם מה שאני אוהבת, וגם מקום שאני אוהבת. תודה רבה על המיזם. זכיתם אותי להפיץ את ההשגחה. תבורכו.

תקופת המלחמה, עם כל הקושי, הביאה איתה גם רגעים מיוחדים של הודיה. לי, כאמא לארבעה ילדים, כשהקטן הוא ילד מיוחד, תמיד היה אתגר עם התרגילים היומיים שלו. אמרו לי לעשות איתו חמישה סטים כל יום, אבל עם כל העומס, האמנתי שמה שאצליח לעשות זה הכי טוב גם אם זה פחות ממה שמצפים ממני  והשאר כבר יבוא מה'.וככה זה היה! התקמויות קטנות ומתוקות. ואז, במלחמה, משהו השתנה. פתאום מצאתי את עצמי פנויה יותר, יושבת איתו על השטיח, עובדת איתו. ראיתי אותו מתקדם לאט לאט, בקצב שלו, יותר צוחק ושמח יותר משוחרר ומתקדם כל המשפחה התגייסה, ישבנו יחד על השטיח, שיחקנו איתו, עזרנו לו להתקדם. זה היה כל כך מרגש לראות איך דווקא בתקופה כל כך קשה, זכינו לראות התקדמויות קטנות ומשמעותיות בזכות הזמן המשותף והאהבה שהרעפנו עליו והניסים והאהבה שה' מרעיף עלינו תמיד.

גם עלי המלחמה נפלה כרעם ביום בהיר, עוצמת הטילים התבררה כמשהו אחר ממה שהיה עד עכשיו ומהר מאד גילינו את עוצמת הניסים שהקב''ה עושה לנו. אותי זה החזיר למלחמת המפרץ הראשונה בה חווינו את ההשגחה הפרטית המופלאה של הקב''ה. צפה לי האמירה- "לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומיות שבלב" וחזרתי לתחושת שכרון החושים שהיתה בעקבות הניסים שהיו אז. גם במלחמה הזו היתה לי תחושה וודאית שהקב''ה שכ''כ אוהב אותנו ישמור ויציל ויגן עלינו- אהוביו! 12 ימי המלחמה עברו עלי בהתרגשות אדירה ומתוך הודיה נרגשת יומיומית על הניסים הגדולים. נראה שהעסק שמנוהל מהבית ומבוסס על אמון ואמונה רק עלה , פרח ושגשג, לא סתם הוא קרוי: 'גישת סוד האמון'

אני עורכת וידאו והיה לי פרויקט גדול בדדליין מאד מאד צפוף באותו יום חמישי הייתי ממש מתוסכלת והתפללתי לד' שאני רוצה שישי בבוקר להתכונן לשבת ובמוצ"ש לא לרוץ מיד למשרד וממש התפללתי ולא ראיתי סיכוי לזה כי הדדליין לחוץ והמצגת צריכה להיראות בתוכנית ושבבת אחת התחילה המלחמה ותפילתי נענתה הרגשתי נשיקה של השגחה פרטית כזאת בתוך כל הבלאגן (את המצגת ההיא סיימתי אחרי שבועיים והיא יצאה ברוך ד' יפה ומרגשת)

במהלך המלחמה מול איראן הרבה חתונות הוקדמו לשעות הצהריים המוקדמות ולכן התחלתי לאפר את הלקוחות כבר בשעה 8 בבוקר ולפעמים אפילו לפני.... בזכות זה היה לי זמן במהלך היום להיות עם הבת שלי שהייתה בחופש בגלל המלחמה וקצת סבלה מחרדות והייתה זקוקה לי יותר מכרגיל והייתי פנויה אליה.... בעקבות המלחמה ב"ה גדול לי הלקוחות והיה לי זמן לעשות סדנאות אישיות ולהמשיך לפתח את העסק:) ב"ה.

בתוך תקופת המלחמה, כשהכול זז – אבל אף אחד לא ידע לאן– שגרה, עבודה, משפחה – הרגשתי שאני צריכה עוגן. לא מתוך לחץ או חרדה, אלא מתוך הבנה שדווקא עכשיו חשוב ליצור משהו יציב, שיש לי שליטה עליו. בחרתי להשקיע את עצמי בפרויקט שכבר זמן חלמתי לקדם: מערכת אוטומציה חכמה ומדויקת. בלי רעש, בלי דרמה – פשוט שלב אחר שלב, בניתי אותה ביסודיות. זה לא רק תרם לעסק – זה נתן לי מקום להתמקד, לשמור על שקט פנימי ולעשות משהו משמעותי דווקא מתוך התקופה הזו. מעניין לראות איך דווקא ברגעים הכי מטלטלים – נולדים מהלכים הכי עמוקים. המערכת הזו הפכה להיות לא רק כלי מקצועי חשוב, אלא גם תזכורת קטנה שאפשר לבחור לצמוח גם כשסביבנו סערה.

כמה ימים אחרי ה7.10, בהתקפת סייבר של האיראנים, פרצו לי לחשבון גוגל, מחקו לי תכתובות עם לקוחות וכתבו הודעות בשמי דרך המייל, בשבילי זו היתה נקודת זינוק אדירה ודווקא בגלל הזעזוע שחטפתי. התמלאתי מוטיבציה להצמיח את העסק למרות ועל אף הפגיעה בתדמית וב"ה העסק באמת תפס תאוצה. כעת במלחמת איראן 2 שלי, שוב ראיתי את יד ד', מיד בתום 12 הימים החל אצלי מתח עבודה גבוה, מיתוגים בשרשרת, לקוחות חוזרים שנשארו בסימן שאלה ובאו מלאי אמביציה להתחיל תהליך עמוק, פרסומות חדשות הפציעו לאוויר העולם, עשייה ברוכה. חוץ מהקב"ה בעצמו, אף אחד לא יכל לתכנן לי טוב יותר את רצף העבודה, כי ליפול מתוך אוירת המלחמה לזמן ריק בעבודה לא היה עושה לי טוב, במלחמה המצב בחוץ ובפנים מלחיץ ובזמני יובש דאגת המחר וחוסר הוודאות מנדנדים את החבל, הודו לד' כי טוב שברחמיו משגיח עד לפרטים הקטנים ומתאים לכל אחד את המציאות.

בבית שלי אין ממד, ובבנין אין מקלט:( בלילה הראשון עם האזעקות עוד ניסיתי להישאר בבית, אבל כשהפיצוצים התחזקו ברחתי למבואה שלפני החדר מדרגות, (כי בחדר מדרגות היו חלונות:( ואז הגיעה אלי בת השכנים ואמרה לי שיש בקומה שלי (!) דירה ריקה עם ממד. שמשמיים בימים אלו התפנתה משוכר ובעל הדירה אישר לשכנים להשתמש בממד. וכך היה לנו לאן ללכת בזמן ההתראות. מי כעמך ישראל.

ה' תודה! אני אוהבת לצאת מהשגרה - להתאוורר, להתרענן, לראות דברים אחרת. לא חשבתי שיציאה כזו תגיע דרך אזעקות. כשפרצה המלחמה, ואנחנו בקומה עליונה בלי ממ"ד - הבנו שצריך לזוז. נסענו להורים. ומהרגע שנכנסנו, אחי התסמותק - החמוד, המצחיק, הממיס - לא עזב אותי. כל רגע רצה שאהיה לידו. חיבוקים, חיוכים, מבטים שרק הוא יודע לתת. כל פעם שקמתי - הוא משך אותי להישאר. ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן, באמת נשארתי. אפילו כשניסיתי לעבוד קצת – הוא הציץ לי לתוך המסך עם הפרצוף הכי מתוק בעולם, ומה יכולתי לעשות? סגרתי הכל והלכתי לשחק. כי מול כזה מבט, גם משימות דחופות מקבלות דחייה. תודה ה', על ההזדמנות להיות עם אחי התסמותק שאני כל כך אוהבת. ועם כל המשפחה. על רגעים של ביחד שלא קורים ביומיום. תודה על מתנה שעטופה באזעקות אבל מלאה באהבה. תודה על שגרה - וגם על מה שמחכה מחוץ לה.

וואו, הפרויקט הזה הכניס אותי למצב רוח של הודיה... כן, דבר רשון לבורא עולם. מזמור לתודה... ושוב מזמור לתודה... וגם אלף פעמים לא יספיקו... ופתאום, אני חושבת גם על עוד כיוון, בימים האם (אז... כשהיה מלחמה) הפכתי לגננת מהבוקר עד הערב, עשינו יצירות. פעילויות והצגות. התפללנו יחד, אמרנו תהילים, סיפרנו סיפורים ובדיחות... וכן... היה כיף ו... מאתגר... אבל היה לי שווה להשקיע, הם הילדים שלי. ופתאום חשבתי, איפה הם כל יום? מי עושה את זה במקומי (פתאום קלטתי שזה מה שעשו האימהות של פעם 24/7) מגיע להן תודה והערכה בלי סוף! באו לא נשכח אותם, שיהי להם שווה להשקיע באוצרות שלנו:) הרבה נחת!

בליל חמישי, כשפרצה לפתא מלחמת "עם כלביא", שמענו אזעקה ורצתי עם הילדים לממ"ד. אבל הראש שלי התפוצץ מדאגה- הוא היה באחת הערים שהיו מהמטווחות ביותר בטילים. שם הבן שלי לומד בישיבה, ואין להם שם מיגון או מקלט. הדאגה והמחשבות התרוצצו במוחי: מה קורה איתו? היכן הוא עכשיו? אני פותחת את דלת הממ"ד - ורואה אותו. ישן. במיטה שלו. לרגע לא הבנתי מה אני רואה. הרי נרדמתי מוקדם, לא ידעתי שהוא חזר. התברר שהוא פשוט הרגיש דחף שהוא חייב להקדים את חזרתו הביתה לשבת מבלי שהבין למה. התקשר לבעלי, עלה על רכבת- וכשהאזעקה נשמעה, הוא כבר היה בבית. ה' ידע שזה גדול עליי. שאני- עם כל החרדה והדאגה לא אצליח לעמוד בלילה כזה בלי לדעת איפה הילד שלי. ברחמיו, ד' חסך ממני את הדאגה הזאת. הוא סידר שהבן שלי יהיה כאן, לידי, בממ"ד, בחיק המשפחה. שאני אראה שהוא מוגן, ושאדע שהוא בסדר- ושאני אוכל להירגע. זו לא מקרה. זו השגחה אלוקית וברורה!

טוב, שמי בריינדי וינברג בעלת המותג "ארומה" יוצרת וכותבת תוכן תדמית או שיווק לארגונים ועסקים גדולים וקטנים הסיפור שלי הוא "השגחי" ומצטרף לכלל הסיפורים הקטנים של עמ"י חוברים לסיפור הניסי של ההצלה הגדולה . אז אני באמת (כמעט) נפלתי וכמה לא נעים שברתי את הרגל... כרגע אני עובדת בבקרים כשכירה במרד "חיוני". חברותי לעבדה נאלצו כבר מהיום השני למלחמה לחזור לעבודה ולהשאיר ילדים מפוחדים בממ"ד או במקלט של שכנים. אני, מתוקף היותי בחופשת מחלה שוחררתי מהלחץ הזה ויכולתי להישאר "רגועה" עם הילדים בבית. למרות הכל בהחלט יכולתי להעיד כי "לטובתי נשברה רגל פרתי..." לא מצליחה לדמיין איך הייתי מסתדרת בסיטואציה אחרת . תודה לה' !

בס"ד מודה באשמה זו היתה מלחמה אבל לי היה בה די טוב בלי הספקים שחונקים מריצים לעוד יום יבש או רטוב מודה שישנתי וגם עד שקמתי הילדים חגגו מסביבי ועד שאכלנו ועד שברכנו ברחנו לממ"ד כלביא מודה על כל רגע מודה כל שניה על עוד יום נפלא שעבר מודה להשם על כל מי שנושם על כל טיל שטרם שוגר חוזרים לשגרה זה טוב ולא רע אממה? החופש נגמר! משתדלת בלי אוף לתזז ולצוף על הגל ולתפוס בחכה ונותר פרק קוף למלמל ולעוף לכל מה שעמד וחיכה 😊

כשהתחילה המלחמה קיבלתי במתנה משפחה מתוקה של ילדות בכל מיני גילאים, אין עבודה, רק לשבת וליצור איתן יצירות. להכין עוגיות ולשחק משחקים מרתקים. זה היה מה שכל אמא חולמת, פשוט לגדל את הילדים שלה בנחת ובשמחה, בלי צורך לרוץ לעבודה (נכון שזו מציאות כפויה, אבל אם כבר, למה לא לקבל את זה באהבה?) . השם תודה!

תמיד אהבתי פוליטיקה היסטורית ואקטואלית כאחד, (טוב, כנראה בגלל זה אני היום אסטרטגית...) המלחמה הזו, שהיתה מלווה בהמווון טריקים, והתנהלה בעולם הזה ע"י גדול אנשי העסקים של המאה, נתנה לי המון כיווני מחשבה פורצי דרך, והניסים שראינו על כל רגע ממש! שמרו עלי שלא אשכח, שלפני ואחרי ובתוך כל אסטרטגיה, יש אחד יחיד ומיוחד, שרק הוא מחליט מה יהיה, בהתחלה, באמצע ובסוף.

​כשתוכניות משתבשות, והלב בכל זאת מודה: סיפור של צמיחה בלתי צפויה​ ​במהלך תקופת היובש במלחמה, ר​כזת ​בתיכון גדול פנתה ​אלי ​להזמנה גדולה​ של מתנות ממותגות בהדפסה אישית, הרצון שלה היה ​ל​פצות​ את התלמידות על המחנה והתוכניות שהתבטלו​,​ ההזמנה הייתה בשווי מעל 10K שח. סיכמנו הכל, ואני​ למודת התקופה הוספתי סעיף גמישות ותנאים ייחודיים.​ למרות שחשבתי שזה ככל הנראה מיותר. ​ע​בדתי על ההזמנה במרץ​ במוצאי שבת​ עד אור הבוקר כדי לעמוד בלוח זמנים צפוף , מנותקת מחדשות​. בבוקר קיבלתי הודעה: "עצרי הכל​! ההנחיות החמירו בגלל ההתערבות של ארה"ב, לא נוכל לבצע את הרעיון כמו שתכננו!" תודה ל​​השי"ת, העדכון הגיע לאחר שהדפסתי כ-10% מההזמנה​ ולא יותר​. בהמשך ​השבוע הגיעה הפסקת האש שביטלה לגמרי את הצורך ב"פיצוי"​ וההזמנה כולה ירדה מהפרק. הסיפור הזה לימד אותי​ להודות ​בכל מצב כי הכל מאיתו! תודה אבא!

תחילת המלחמה פגשה אותי בתודה גדולה לה' . מכון חדש שפתחתי ... וכנסים מתוכננים בתוך המכון, התחלות יפות ומבטיחות... באופן נורמלי הייתי אמורה לבטל מטופלים וכנסים אבל ה' רצה אחרת, ובמכון החדש "תלמונים" -אחד החדרים הוא ממ"ד. כששכרתי את המקום ,לא ייחסתי לזה חשיבות . אבל בזמן המלחמה התברר שהממ"ד עזר לי בסיעתא דשמיא להמשיך פעילות סדירה. מכתבי התודה שקיבלתי מלקוחות שעברו תהליך טיפולי מקיף בשנה האחרונה, העידו שתקופת המלחמה היתה עבורם שעת מבחן על התמודדות הילד בזמני לחץ ויציאה מהשגרה אני מודה לה' שעברתי את המבחן בהצלחה!!! בנוסף לכל כשהיינו בבית עם הילדים פתאום שמנו לב לאתגרים שהילדים עוברים בתקופה זו ובכלל. ובעקבות כך גדלו מספר הפניות במכון. אז שוב תודה לה' על הזכות להיות שליחה טובה לעזור ולעשות טוב . כולנו מתפללות ל"שגרה בלי מלחמות", לכן, יזמתי מרתון פגישות חילוץ כדי לעזור לך להגיע ללב הקטן.

אז את העסק שלי הקמתי תו"כ מלחמת חרבות ברזל, שבזכותה תודה לה' התקדמתי לשליחות שלי בחיים - לעזור לנשים ולתינוקות רכים. אבל במלחמה עם איראן זה היה דד ליין מבחינתי להקמת קבוצת תוכן ופתאום פרצה המלחמה, מלא אזעקות ונפילות, ילדים ולחץ. הודתי להשם וביקשתי כוחות גם לעסק וב"ה השם שלח שפע של לקוחות חדשות, יולדות של חסד ממש וכן הצלחתי לפתוח ולפרסם וזה נתן מקום של רוגע ויציבות ליולדות ולי.

דוקא במלחמה חויתי יותר חיבור לד' שבוע לפני המלחמה הפסקתי להיות מחנכת, מה ששילבתי תוך כדי הצילומים, ואז כולם אמרו לי חבל שהפסקת היית מקבלת כסף בלי לעבוד מידי קשה (שהיו אחד הסיבות שעזבתי) ודוקא אז ראיתי את יד ד' , בין הזעקה להזעקה צילמתי ניו בורן, ועוד בייבי ממיס חבילות שוות במיוחד. ואותו תגמול שיכלתי להרוויח בהוראה הרוחתי בצילום נסיכים ממיסים בשעות הבוקר מה שאני הכי אוהבת! וגם התחזקתי יותר בצניעות מתוך שלא לשמא בא לשמא, יש גם גברים במקלט לכן הייתי לבושה ביתר צניעות גם בשלוש בלילה. תודה לאלוקים!

במהלך המלחמה הודתי לה' בלי סוף שיש לנו מקלט בבניין. ברחוב שלנו, ובכל הרחובות מסביב ברוב הבניינים אין מקלט! ואנחנו ברי מזל שלא צריכים לרוץ למקלט ציבורי, או לבניין אחר.. ההודיה היא כפולה, אני גרה בחיפה ו-3 טילים נפלו במרחק אוירי קרוב אלינו, והמקלט נתן לילדים ביטחון והרגשה שהם מוגנים. הדבר השני שנהנו במקלט, שכל היום היינו עם השכנים, בבוקר קייטנה משותפת, בכל אזעקה, ירדנו כולם למקלט, והילדים שכחו לפחד בזמן הטילים ולהשתעמם בין לבין. ה' תודה על כל הניסים שסובבו אותנו בלי סוף!

מלחמה. כאן במוסדות בית א-ל, כמזכירה הגעתי למשרד, ושמחתי, כי על אף הקושי העצום שהיה כרוך בכך, היה לי סיפוק אדיר! אנשים התקשרו למשרד רצו שהרב יעשה עבורם פדיון נפש, ורצו להקדיש שעות לימוד של האברכים בכוללים אצלנו, לזכות, לברכה, לישועה. ממש זכויות עצומות ששמרו והגינו עליהם ועלינו בשעת המלחמה הזו. כי זה הנשק החזק ביותר. לימוד התורה הקדושה! תודה להשם

ממש קצת לפני תחילת המלחהמ פתחתי עסק חדש. הנותן לגננות מענה לתוכן לימודי איכותי וחדשני. ידעתי שעכשיו זה הזמן להתחיל לשווק את המוצר, היה לי דד ליין מאוד קצר לסיים את כל מה שצריך כי תכף מתחיל החופש ואז אין לי את הקהל יעד שלי שגם הן יוצאות לחופשואז המלחמה נכנסה לנו לשגרה הקדימה את החופש, הרגשתי שפספסתי את הרכבת. התחלתי לעבור שוב על כל החומר ברוגע בלי לחץ של רגע אחרון הרי אין לי בשביל מי למהר כרגע. סיימתי הדפסתי סגרתי הכל והמלחמה גם היא הסתיימה, קצת לפני החופש הגדול.

כשטילים איראניים התחילו לעוף לנו מעל לראש לצד אזעקות ומילים חדשות כמו איספהן, צנטריפוגות, ופורדו, חיפשתי להשלים לעצמי ולסובבים שלי מידע - איפה אנחנו ואיפה האויב? איך החות'ים שולטים על הים ואיך ישראל הזעירה מצליחה על איראן שגדולה ממנה בלמעלה מפי 70 (!) ניסים. מה השאלה בכלל. לשם כך יצרתי סט מפות של אזור המזרח התיכון לגזירה ולהרכבה. (שיכול לעניין את הילדים שלכם גם עכשיו.) קואצ'ינג זה ממש זה. המתאמנת מתבוננת במפת החיים שלה, מכירה את הקולות השונים שבתוכה ומזהה מי לטובתה ומי לא משרת אותה. איך נכון לה לפעול וכיצד היא יכולה להתפתח ולהיות במיטבה. בבית, בעבודה, עם עצמה ובמערכות יחסים. למה זה טוב? זו הדרך לשפר את איכות החיים שלנו, לאהוב את החיים שלנו, את עצמנו ואת הסובבים אותנו. לפתור תקיעויות או קונפליקטים ולהוביל את עצמנו להצלחות אותם אנחנו מייחלים להשיג. בהצלחה לנו!

כשהבן שלי עבר שלב – כבר לא מפחד מהאזעקות, רק משתעמם במקלט. הכנתי לנו שקית הפתעות מפנקת עם ממתקים, הפעלות ודברים קטנים שיעבירו את הזמן בכיף. מאותו רגע, הוא התחיל לחכות לזה... לא צוחקת. “מתי כבר נשתמש בזה?” ובסוף יצא שהשתמשנו בזה כשכבר דיברו על הפסקת אש. ולקחנו בחשבון שאולי זאת הפעם האחרונה לפרק הזה...ישבנו במקלט בבוקר של יום שלישי, בדיוק ארך המון זמן עד ששיחררו אותנו מהמרחבים המוגנים, שלפנו את השקית, פתאום נהיה שם אווירה של מסיבת סיום. כולם חייכו, הילדים צחקו, נפרדנו באווירה טובה מהשכנים “שנפגש רק בשמחות, או בקייטנות חצר, אה?” תודה לה’.

שלום לכולן, אני אמא ב"ה לחמישה כוכבים קטנים-קטנים. חלקם גברים שלא מפחדים מכלום וחלקם פוחדים מכל מה שזז. כל מה שקשור ל"בומים" ואזעקות הפך למוקד מריבה והאתגר נהיה קשה יותר במלחמה. המעבר החד משגרת עבודה לשגרת המלחמה הפתיע אותי, אבל עצרתי לרגע ובחנתי מה ה' רוצה ממני כרגע. פיתחתי את היכולת לצאת מאזור הנוחות בעקבות המאורעות, בלי לפחד ובלי לעצור. קנינו לילדים משחקי קלפים ויצירות לתקופת האזעקות וישבתי איתם מהבוקר עד הערב (למעט הפסקות ריענון כדי שיקבלו ממני אמא רעננה), וראיתי איך זה נותן להם תעצומות נפש יותר מכל שגרה רגילה וזה מבחינתי הפלא הגדול שקרה. ואז קרה עוד נס חמוד - חברה של הגננת של הבת שלי שלחה לי למייל הקלטות של סיפורי גמדים שהכינה בעצמה על טילים ואזעקות ועל שגרת מלחמה בבית - וזה היה כ"כ מושלם שהילדים שלי יצאו ב"ה לא רק בלי פחדים, אלא גם חזקים ומחושלים בעקבות השבועיים היפים שבילינו יחד.

מלחמה המפתיעה הייתה בשבילי דווקא הזדמנות נפלאה לחגוג עם הילדים, וגם עם הישיב'ע בוחר..- עד שהחזירו אותם, מתי עוד יוצא לנו ככה להיות איתם ביום יום, רהי בבין הזמנים כולם מחפשים רק לצאת לחווייות, וכאן היתה לנו את ההזדמנות להיות כל המשפחה בבית יותר משבוע!! הימים האלה הציתו לי את היצירתיות והמעוף, פתאום השגרה משתנה! ואוו כמה הספקתי פתאום!! אולי זה לא נשמע הכי נס, אבל לנו באופן אישי זה היה טוב ומחבר.. עם הרבה רגעים של שמחה וריקוד עם הילדים -תודה לה' שהרג את כל הגויים הרשעים!!..

בזמן המלחמה, בין הרגעים הקשים, התפנה לי זמן נדיר לעצור, לחשוב ולקדם את העסק. יצרתי אוטומציות שישחררו אותי מעבודה שחוזרת על עצמה – ועכשיו הן עובדות בשבילי. מי שמתעניין בקטלוג התמונות? שתשלח מייל עכשיו ותקבלו אותו מיידית. בלי לחכות. m0548440276@gmail.com קדימה>>

כשהתחילה המלחמה הייתי בסיום בניית אסטרטגיה שיווקית בדגיטל ללקוחה בעלת עסק בתחום התרבות, העבודה כללה בניית מערך שיווקי שלם מותאם לקייטנות, מחנות וערבי נשים, פתאום כבה האור, אין תרבות, אין מחנות קיץ ואין ימי נופש, יש בית, ילדים, בלגן וחוסר יציבות ואין קצה חוט מתי יגמר הכל... בניית המערך השיווקי ירדה לטמיון, אין מכירות, אין קהל ואין כלום.... ודווקא אז ברגעים האלו של החושך שלא רואינו את הסוף התגלתה לנו האמונה, הענווה וההבנה שלא הכל בידינו אלא הכל בגזרת עליון, אנחנו כאן עושים את ההשתדלות וההצלחה ממנו יתברך, פתאום ביום אחד הכל נפתח והמערכת התחילה לזרום בס"ד בהצלחה, תודה לרבונו של עולם על התובנה העמוקה והפנס העוצמתי הזה לכל זמן של חושך פתאום יבוא האור ואנחנו לא קבלני הצלחות לדעת מהיכן ומתי הוא יופיע.

התודה היא על ניצול חרדה לחשיבה על שיווק והומור. כל ערב לפני השינה עלתה השאלה אם כדאי להירדם או לחכות לאזעקה של אחד וחצי בלילה או של שלוש או אפילו של שבע בבוקר:) לרוב חיכינו לאזעקה של אחת וחצי (שלצערנו לא אכזבה) ובגלל הערנות פשוט היינו על טורבו במוח וכתבנו תוכן! לרשימות תפוצה, לסטטוסים, העלתי בשעות האלו סטטוסים והיו לי הכי הרבה צפיות.. חח

בעקבות המלחמה לא היה מטפלת לבת שלי, והיה לי לחץ ועומס גדול בעבודה, נסעתי כל בוקר לאמא שלי ששמרה על הילדה, וככה הצלחתי קצת לעבוד. ב"ה לא היה לנו אזעקה באמצע נסיעה (ואנחנו גרים בחיפה...) ותודה לה' שיש לנו ממד בבית- מה שכמעט לא מצוי פה באיזור. והיה לנו נפילה די קרוב לבית וב"ה לא קרה לנו כלום (והבת שלי אפילו לא התעוררה!) ב"ה על הניסים המיוחדים שזכינו לראות במוחש!!!!

ווא כמה צריך להודות, על הניסים הגדולים ועוד יותר על הניסים הקטנים. אנחנו מבקשים מהשם שנזכה ונזכור להודות לו על הניסים הקטנים, כדי שלא נצטרך חלילה להודות לו על הניסים הגדולים. (כמו ילד שנולד אחרי הרבה שנים ועוד..) בכל אופן לי כמעצבת גרפית התחלתי את המלחמה עם עומס מבורך ב"ה וב"ה הוא לא התבטל בזמן המלחמה, רק שאין איך לעבוד עם הילדים בבית... (פשוט המחשב נכבה כל דקה, והבית עולו להיות מוצף מים ב"ה!) אבל ה' פינק אותי באמא ואחיות (בחורות) טובות שמשוגעות על הילדים שלי,. וככה שלחתי אותם כל יום בהרגשה רגועה. וב"ה תיקתקי עבודה אבא תודה על הכל!!

תודה ענקית על ימים מלאי חיזוק באמונה!! ימים בהם ראינו ניסים גלויים ממש!! ירדנו למקלט של הבנין, וממש היה לנו נחמד... התחזקנו ביחד כל השכנים, והייתה אוירה ממש טובה! אחרי כל אזעקה, כשעלינו הביתה הקפדנו להגיד 'מזמור לתודה' ולהודות לקב"ה שאנחנו חוזרים ב"ה בריאים ושלמים לבית שעומד על תילו... תודה!!!

המלחמה הגיע כשבוע וחצי לפני יציאתי לחל"ד. ואחרי פטירה טראגית במשפחה. מה שיצר לי עומס לא רגיל ושיבש לי את התוכניות לפחות להדביק את הפער עד היציאה לחל"ד בשבוע שנותר. ברגע הראשון היה קשה לי מאוד להתמודד עם זה. אבל במחשבה שניה נשמתי עמוק ונזכרתי שיש מי שמסובב הסיבות והוא ברצונו החליט על רצף האירועים הזה. ואין מי שיודע טוב ממנו מה הכי נכון וטוב עבורינו. זה היה לקח חשוב עבורי ושיעור באמונה וביטחון שהיום משרה עלי רוגע. אני עושה כל מה שאני יכולה במרחב תימרון שהקב"ה הקציב לי. מעבר לזה, זה כבר בידיים שלו!

היה אמור להיות לנו מסיבת בת מצווה במלחמה הזמנו לבית דודות ובנות דודות והמקפיא היה מלא... ובסוף חגגנו המשפחה הגרעינית אבל יצאנו עם מסר חזק "בטל רצונך מפני רצונו" בנוסף אמרתי שבשעה כזאת מיוחדת אפילו אנחנו מתואמים עם האיראנים והם לא יכולים לשלוח טילים ובאמת כל הבת מצווה היה שקט...

לבן שלי בן ה 4 היה יומולדת בדיוק בתאריך בזמן המלחמה, חשבתי מה לעשות והחלטתי לעשות בבית יומולדת שמחה, גם יהיה שמחה לילדים הקטנים שאין להם לימודים וגם תעסוקה וקצת נשימה להורים. ואכן האמהות שמחו וגם הילדים והיתה יומולדת מקסימה!

המקצוע שלי הוא צילום וידאו- מקצוע שדורש עבודה בשטח, דבר שלא היה אפשרי בכלל בזמן המלחמה. שמעתי מקולגות על המון ביטולים ברגע האחרון, הרבה עוגמת נפש, וכמובן, אין משכורת בשבועות האלה- שבימי שגרה עמוסים בלי נשימה. אבל אני- יצאתי לחופשת לידה ממש סמוך למלחמה... 🙂 ככה נחסכו לי כל העוגמת נפש והלחץ שיצרו הימים האלו מבחינת העבודה.......

ההודייה הכי גדולה שאני רוצה לתת היא כשאני רואה כמה נשים מודות מרגש מרטיט ומשמח לראות את הכח ההירואי בידיים שלנו ועכשיו לסיפור ההירואי או לא תחליטו לצורך מיזם ענק לציבור החרדי שאמור היה לצאת לאויר העולם לפני המלחמה שאותו תיכננתי לשווק בעיתונות החרדית דיברתי עם אנשים רבים ,עבדתי קשה וכשהמלמה פרצה הרגשתי ....שכל העמל יורד לטמיון רק מה ? למעשה בס"ד מופלאה ה' הקרה לי דרך שיווק אחרת , נועזת ואפקטיבית הרבה יותר למיזם הזה ספציפית שהרגשתי את ההאהבה הגלויה שלו ילדה שלי , אני רוצה לעשות לך טוב , באמת , רק תרפי , תרפי! אל תעבדי כל כך קשה ,אני כאן, אני יתן לך טוב , טוב אמיתי!

בעלי חזר בטיסת חילוץ לאחר שהתעכב במשך יותר משבוע בארה"ב כשבשעת הנחיתה התחילה להישמע אזעקה והודיעו לנו שמטיסים אותם לקפריסין לבינתיים, הבטחתי כסף לצדקה ובסופו של דבר המטוב ריחף באויר במשך שעה וחצי עד שאושרה להם נחיתה בשלום עם מליון תודות לקב"ה על הסוף הטוב והפגישה המרגשת. תודה אבא!

יש מדפסת? יש טונר ודפים? ישתבח הבורא!! הרי אין מציאות של משרד ללא הציוד הנ"ל 🙂 כך יכולתי להדפיס לבנותי שלל עבודות ויצירות לתעסוקה מושלמת (או שלא :))

לקוחה אהובה היתה 'תקועה' בנקודה כלשהי במהלך האימון. בתקופה זו, חברה חברה אותי בלא שאדע על כך לקו תוכן וברגע (נדיר!) של פנאי הקשתי והקשבתי. בהשגחה פרטית מופלאה שמעתי שם 'טיפ' קטנטן, לכאורה, אך הוא היה בדיוק מה שהיה נצרך. המשפט הנכון שעזק לה לפרוץ דרך קדימה, אי''ה.

בעקבות המלחמה ביטלו לי הזמנות של 'אבני קסם' - ערכות צביעת אבני נחל. היה לי אכפת, אבל ניסיתי להתחזק באמונה. מה שקרה בסוף, כמו בקורונה, פתאום הגיעו הזמנות חדשות - של ערכות אישיות ומשפחתיות שאפשר להכין בבית.

הגיעה המלחמה, תוך כדי שאני עסוקה בפרטים אחרונים של להוציא לאוויר קמפיין שתוכנן ועבדתי עליו מספר חודשים, היה יום שמצאתי את עצמי בשאלות שהעסיקו אותי, ברור שזה לא מתאים עכשיו, אחכה עם זה, כרגע אנשים עסוקים בלשרוד, מצד שני , ההבנה שבדיוק זה מה שכולנו צריכים בזמן שכזה, אני מאמנת מנטלית ומלווה נשים לחיות את החיים במיטבם ולא לצידם. וזאת השליחות שלי בטח בזמן שכזה לתת ולהכיר לעוד נשים דרך לחיים משמעותיים! אז אם גם אותך מענין איך את יכולה לעשות שינוי ולחיות את החיים שעליהם את חולמת מוזמנת להצטרף

התחילה המלחמה, וכל התוכניות לעסק, הכל נעצר. ומה יהיה? תודה לד', שהכניס לי רעיון וביצוע, ופתחתי "פינה יומית" שבה אני עונה מידי יום על שאלה פיננסית, שהתעוררה בעקבות המלחמה. קיבלתי כזה גל של שאלות, ושל תגובות אוהדות, שהמלחמה הסתיימה, ואני ממשיכה לענות, מידי יום, על שאלות בוערות מהשטח. תודה לד' שעזר לי להמשיך בפעילות, לתת מענה, וללמוד כל הזמן מהשטח.

אנחנו גרים בדירה בלי ממד. בלי מקלט (במרחק בנין) ועם כמה חרדתיים בבית. בזמן המלחמה גילינו שתי משפחות של שכנים שעברו לישון במקלט של בית הספר בית הספר במרחק של כמה דקות הליכה מהבית. יש בו 3 מקלטים מחולקים לכמה חדרי כיתות. כל משפחה התישבה בחדר. העיריה סיפקה מזרנים. וזה חסך להעיר את הילדים בלילה לרדת שוב ושוב. בזמן אזעקה פשוט הורינו לילדים שהתעוררו להמשיך לישון ושלום על ישראל. מה שחמוד, שבמהלך היום הילדים נשארו (בהשגחת הגדולות) לשחק עם החברים ולבלוע את הספרים בספריית בית הספר, בזמן שאני חזרתי לבית לעבוד בנחת. תודה לה' ששלח לנו את האפשרות הזמינה והנעימה הזאת. אם היה לנו מקלט מתחת הבנין- לא היינו חושבים על אפשרות של מקלט בית הספר

שלום לך! שמי בתיה גלסנר, אני מעסה רפואית ותומכת לידה. במהלך המלחמה אחת הבנות שלי התלוננה על כאבי בטן ימנית תחתונה. חששתי לאפנדציט והרופא לימד אותי את שאר התסמינים שעל פיהם מאשרים או שוללים. ב"ה הכל עבר ויומיים אח"כ במוצ"ש התקשרה אלי משהי שהיא עם כאבים בתחילת הריון ורוצה לבוא דחוף לטיפול. היתה כבר בבית חולים ולא גילו דבר. היא הגיעה אלי ב12 בלילה כי בדרך היה להם אזעקה ונפילת טיל קרובה והם עצרו ונכנסו למיגונית והחליטו להמשיך הלאה בנסיעה אלי בגלל שסבלה מאד. ברגע שהיא נכנסה ירד לי האסימון שכל התסמינים שהרופא לימד אותי חלים עליה. הפניתי אותה שוב לבית חולים ושם גילו שיש לה אפנדציט ברמה מתקדמת ביותר. הודיתי להשם על כך שכמה ימים לפני התחדדו אצלי הסימנים וכך יכולתי להיות שליחה טובה לאותה אשה.

ביום רביעי, ערב המלחמה, חגגתי שבע ברכות לאחי בעפולה. אני, תושבת בני ברק, הייתי מותשת מהימים העמוסים מחוץ לעיר. בדרך חזור, נרדמתי באוטובוס. התעוררתי בבהלה – האוטובוס ריק, רק הנהג נוהג. ניגשתי אליו, מבולבלת, ושאלתי איפה אנחנו. הוא נבהל לראות אותי: "אלוף שדה, תחנה אחרונה! איפה היית אמורה לרדת?" מלמלתי "בני ברק", אבל אמרתי שאסתדר, למרות שלא ידעתי איך. השעה הייתה 2 בלילה. התקשרתי לקרובים, כולל לאחי, שוטר וחייל, שישן לפני משמרת בוקר. הוא דאג לי והשאיר הודעה במשטרה. שוטרת צרפתיה הגיעה לקחת אותי, וצחקנו בדרך. היא קיבלה הודעות מוזרות, מלמלה ש"זה לא זמן טוב להיתקע". בבית, אזעקה ארוכה הכתירה את תחילת המלחמה. הבנתי את הדאגה של אחי והשוטרת – הם ידעו מה מגיע.

כישראלית שעברה לחו'ל (בעלי ר'מ ומשגיח בישיבה של אביו). הגעתי לארץ יממה לפני המלחמה, לקניות לבר מצוה. כ'כ התלבטתי: לקחת תינוק בן שנה וחצי איתי? הרי לתקתק קניות אפשר תוך יומיים-שלושה, ולוקח שבועיים עם תינוק הולך ושובב. "ברוב עם אהללך": התינוק יונק, והעדפתי להאט הספקים. חברתי שנסעה ללא תינוקה, במטרה לחזור מהר, נתקעה מעל שבועיים 'אמא מרחוק'. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו... מאתגר להשכיב לאחר אזעקות, תינוק מבולבל מתחלופת מיטות ודודות...העיקר יחד! ב"ה הצלחתי לעבוד עם לקוחות מחו"ל ומהארץ, בסוד של היסוד: ביסודיות ומסירות. לטיסות חילוץ לא התאמתי, ולא ידוע מועד חזרתי... הרגשתי שעד עכשיו צפצפתי אמונה- בתיאוריה, וכעת המבחן המעשי...'כגמול עלי אימו' התפללתי בשלוות הבוטח. חזרתי ממש למסיבת ביתי, בנושא תפילה. בקניות ראיתי השגחה: מצאתי בחנות סמוכה, בגדים צנועים, איכותיים, זהים ובמחירים זולים מהשכרה ששקלתי.

מי מאיתנו לא עברה טלטלה במלחמה הזו? אני רוצה לשתף אתכן במשהו שקרה לי באחת משבתות המלחמה, בגינה הקטנה שלנו, צמודה למקלט, רק אני וששת ילדיי. הכל היה רגוע, הם שיחקו בשקט, ופתאום – צעקה קורעת לב. בתי הקטנה, בת הארבע, נפלה, ועל הרקה שלה, בראש, נפער חור. נבהלתי מאוד. שבת, אין איך להזעיק עזרה. אבל אז נזכרתי במה שה' נתן לנו – את הטבע. הוצאתי מיד את שמן הפלאים שלנו, שזה ממש ערכת עזרה ראשונה בבקבוק. טפטפתי על טישו, והנחתי בעדינות על הפצע. אתן לא תאמינו – תוך פחות מחמש דקות, הדימום פסק לגמרי, והילדה נרגעה כאילו כלום לא קרה. יכולנו לחזור לבית סבתא בנחת, ולקבל טיפול בלי לחץ. אני מודה לקב"ה על המתנות האלה מהטבע ועל החוכמה העצומה שבהן. כנטורופתית, אני יודעת שגוף ונפש מחוברים. הודות לטיפים של NLP שליוו אותנו במלחמה, הילדים שלי היו רגועים יותר, וגם הגוף מגיב מדהים לתמיכה טבעית.

תמיד בכל משבר, מלחמה, קורונה או אפילו חופש, היה לי מאוד קשה, לכולנו;) לא? אבל אני ממש נשברתי החוסר בהירות יחד עם חוסר מעש ושיבוש תוכניות, תסכל אותי מאוד, ב"ה היום מכיוון שאני עובדת עם בעלות קורסים אין לי את הפריווילגיה וגם אם יש תקופת מלחמה אני חייבת להיות כאן ולעשות! למצוא פתרונות יחד עם הקורסים, ממשיכים או לא? ואלו שבשיווק אז בכלל.... ברגע של עצירה, אמרתי אבא תודה על זה שאני צריכה למצוא סידור לילדים ולצאת לעבוד, במצב הזה כשאני בפעילות אני גם שמחה גם מתפללת וגם עושה, אז מודה לך, שאף האתגר היום אני צומחת מזה ולא הפוך....

יש לי עסק ובנוסף אני עובדת כפרילנסרית במשרד רו"ח, בעקבות המלחמה, הודיעו לי מהמשרד שבו עבדתי שבזמן הזה אפחית שעות עבודה כדי שהם יצליחו לעמוד בקצב עבודה שלי, (הם צריכים לאשר סופית את הדוחות לפני שאני שולחת ללקוחות לחתימה.) ההכנסה ירדה, אך בעקבות המענקים שהמדינה נותנת לעצמאיים הרבה עסקים פנו אלי לקבל את השירות שלי כיועצת מס עצמאית וכך במקום לקבל תשלום על שעות עבודה בודדות קיבלתי משמים לקוחות שבד"כ קבועים ונשארים למשך שנים...

במלחמה? לא היה לי ראש לשיווק. הילדים בבית, בלגן, אפס שגרה – וגם אפס חשק לשבת על מחשב. אז שחררתי. אבל לא לגמרי. בחרתי לנצל את התקופה לדבר אחד: לשבת בשקט (יחסי) ולבנות את הפאנל שלי. בלי לקוחות, בלי לחץ. רק אני והרעיון שחיכה לצאת לאור. וככה, מתוך כל הבלאגן – מצאתי את המוצר פרימיום שחיפשתי. מוצר שאני באמת מתרגשת למכור. וממנו יצרתי את מגנט הלידים – אסטרטגי, מדויק, בדיוק כמו שאני אוהבת לעשות ללקוחות 😊 ובזכות ההשראה מהשקט – הוא גם יצא לאור. וברוך ה׳ – זה קורה. הפאנל באוויר, הלידים נכנסים, ואני בעיקר מודה לה' שלא ויתרתי לעצמי. אז כן, גם כשאין זמן וכלום לא מסתדר – יש הזדמנות. רק צריך לפנות לה מקום. מזמינה אותך להציץ ולהיכנס למגנט הלידים שיצרתי.

״אני חושבת שצריך עכשיו כמה ימים שבהם אף ילד לא יגיע למשפחתון״ אמרה כלתי בעקבות הדבקה של מחלת הפה והטלפיים ביניהם. ״כן, כמו בקורונה - צריך תקופה של בידוד עד שיתברר שכולם בריאים ויכולים לחזור בלי להדביק זה את זה בשרשרת״. למחרת - פרצה המלחמה, והחופש שמר על הילדים מהדבקה... סיפורים הם דרך מצוינת להעביר מסרים לילדים, רק צריך שירצו לקרוא אותם.

טוב, את לא תאהבי את הסיפור שלי. כי אצלי המלחמה באמת הגיעה בטוב.הייתי עמוסה, לא נשמתי, הוספתי עובדת. ולא היה לי כיף.ומה לעשות שמבחינתי א-ב זה ליהנות מהעבודה המדהימה שלי? ואז הפציעה המלחמה בקול רעש אדיר.ותקשיבי, זה היה טוב!פתאום המילים ב"על הניסים" קיבלו משמעות הכי פשוטה שיכולה להיות: "על הניסים ועל המלחמות."

הייתי בתקופה של עומס גדול בעסק ובעבודה וממש ביקשתי מה' והתפללתי שיהיה לי יותר רגוע ופחות עמוס, בלי שבחרתי ה' סידר לי שבוע וחצי של עצירה מהמרוץ, הפסקה וזמן לנשום ולהרפות, למרות הדריכות ,הריצה עם כולם למקלט והנזקים שקרו להרבה אנשים, עדיין הרגשתי שה' תזמן את זה בדיוק בשבילי, הזדמנות להתנהל בנחת , לדבר יותר עם הילדים, להשקיע בעבודות הבית ובארוחות, חזרתי לשגרה עם כוחות מחודשים והבנתי שה' מתכנן כל דבר בצורה מדויקת לכל אחד , בתזמון המתאים ובהתאם לצורך של כל בריה. ה' תודה!

קצת לאחר פסח נכנסתי לתקופה של עומס מאוד גדול בעבודה ב"ה, ולתינוק שלי היה מאתגר אצל המטפלת, בזכות ימי המלחמה זכיתי להיות איתו יותר זמן בבית בכיף ובשמחה:) תודה לה'. נוסף על כך, בליל שבועות הילד שלי בן 3 עבר ניתוח אפנדציט פתאומי שהסתבך.. והיינו מאושפזים איתו במשך שבוע וחצי, תודה לה' חזרנו הבייתה 3 ימים לפני תחילת המלחמה, כך שהיינו במקום בטוח, נעים וסימפטי הרבה יותר מאישפוז בבית רפואה בתקופה מאתגרת שכזו... תודה לה' על כל הטוב!!!

כל ערב שהשכבתי את הילדים התפללתי לנס האזעקות והפחד שיבשו להם את השינה ואני הייתי כל כך עייפה רצנו למקלט עשרות פעמיים לעיתים גם בחצות הלילה או באשמורת הבוקר אך נס אחד חזר על עצמו שוב ושוב אחרי כל אזעקה בלילה הם חזרו לישון בלי צרחות בלי בכיות ןתדעו זה נס מדובר על פיצקלך השם ריחם עלי ועליהם תודה לך השם על כל החסדים !!!!

אני גרה בקומת גג בלי ממ"ד. בין אזעקה להולם לב, בין סדנאות שנדחו ופגישות שהתבטלו – פתאום מצאתי את עצמי במרחב חדש. היו הזמנות להרצאות טלפוניות – חלקם בהתנדבות, חלקם בתשלום – אבל בתוכי ידעתי: אני צריכה לעצור. להתבונן. פנימה והחוצה. לבדוק איך עוברים את הימים האלה. מצאתי חיזוק דווקא בדבר ששמעתי מזמן –לברך ברכות בכוונה. נזכרתי ברעיון ששמעתי פעם: לחלק כל ברכה לשלושה חלקים – "ברוך אתה ה'", "אלוקינו מלך העולם", ו"שהכל נהיה בדברו". ודווקא עכשיו, שמעתי משהו נוסף שנצרב בי – להדגיש את המילים "מלך העולם". להזכיר לעצמנו, ממש להרגיש – מי באמת מנהל עולם "מי "אמר ויהי". הקשבתי לדברים שאני עצמי אמרתי בקווים – וידעתי: אני הראשונה שצריכה ליישם אותם. קל כל כך להגיד לאחרים... אבל עכשיו, דווקא עכשיו, הגיע תורי להיות תלמידה של עצמי. בסופו של דבר – יצאתי מחוזקת. אולי יותר משחיזקתי.

בזכות המלחמה היה לי פנאי להשקיע יותק בפולו אפ ונוספה לי לקוחה תודה לה' על כל החסדים

המלחמה כידוע נפלה בדיוק בתקופת המבחנים ובעוד בנותי מסתובבות צוהלות מהחופשה שקיבלו במקום שבועיים מלחיצים השאירה הסגנית הודעה מיואשת בקו הסמינר "אני לא יודעת מה אעשה עם המבחנים" אז היא לא פנתה אלי אבל סגנית בית ספר אחרת הושיבה אותי על המחשב מיד במוצאי השבת הראשונה - "אנחנו חיבות פתרון למבחנים" הן קיבלו קו שמוקם תוך דקות במילוי טופס אחד עם שלוחה לכל כיתה לשמיעת שאלון יומי ושלוחות יעודיות למורות. כל תלמידה נכנסת עם תעודת הזהות שלה ישר לכיתתה ומורה נכנסת לשלוחת הקלטת שאלות ובוחרת את היום הרצוי כמובן שיש שלוחה לשמיעת הנקודות ועוד שלוחה שמאפשרת לקבל דוח יומי למייל עם הנקודות לפי כיתה או סך הכיתות - האמת היה מרתק לשמוע את השאלות שהשאירו המורות בקו לתלמידות הן דאגו שזה יהיה מענין ונעים לשמיעה למרות שהן בעצמן היו בבית הם כל מה שזה כולל בימי מלחמה - היה מאתגר בזמן אבל הצדיק את התוצאה!

אני גרה ממש קרוב להורים שלי כך שלא יצא לי להיות אצלם שבתות שלימות, בדיוק בשבוע שפרצה המלחמה, היה לי שבוע קשוח קצת והחלטנו, כבר ביום רביעי, שלשבת נלך להורים שלי כולל שינה, מה שהתברר רק אחר כך כסיעתא דשמיא עצומה שכן אני גרה בקומה גבוה ובלי ממ’’ד בכלל. היינו אצל ההורים שלי עד שהמלחמה נגמרה ב’’ה, כך גם יכולתי לעבוד בידיעה שיש לי ממ”ד צמוד. יצאתי אז עם מיזם עצום של תעסוקה לילדים שממשיך גם עכשיו לחופש הגדול עם מרחב תעסוקה מטורף ושווה בדרייב.

אזעקת ההתראה ההיא, אי שם ב3:00 לפנות בוקר תפסה אותי שעתיים בלבד אחרי שבעלי נחת בארה"ב. לבד, עם הילדים, במלחמה הכי מפחידה שהכרנו. כאדריכלית ומעצבת פנים, ידעתי מנסיון עבר שמלחמה זה זמן רגוע ללקוחות לקדם עניינים. מה שאומר שהעסק רק מעלה הילוך כרגע. עוד ידעתי, כמתכננת ממ"דים בין היתר, שהולכות להיות הפתעות גדולות לעם בנושא הממ"דים. עם אילו איומים הוא יודע להתמודד? עם אילו לא? ואיך בכלל לרוב המדינה אין מרחב מוגן. הסיטואציה הייתה גדולה יותר ממני. והבנתי ורציתי לתת ערך לעולם: אז כתבתי מדריך מפורט על כל האופציות של מרחב מוגן. חידושים מובטחים! ונתתי מענה חינמי מקצועי ומפורט, לכל שאלה של כל אחת שמחפשת את מי לשאול. ובנוסף שחררתי לעולם חוברת אתגרית לילדים בוגרים - גיל הנערות. נתינה מביאה שפע, העולם שלנו עגול, תמיד ידעתי את זה, הפעם זכיתי לראות.

מלחמת 'חרבות ברזל' פרצה ימים ספורים לפני החתונה שלנו, הלחץ, החרדה והאיום הקיומי השתתקו למול השמחה הגדולה של הקמת בית בישראל. הם שניסו להשמיד, להרוג ולאבד. הם שאמרו 'פן ירבה' העצימו את השמחה היהודית האמיתית שכבשה פסגות! מבצע 'עם כלביא' תפס אותי בסיומה של חל"ד מפנק עם תינוקת ממיסה וכובשת לבבות. מזכירה לי להודות על כל רגע ורגע של חיים, ועל המשמעות האמיתית שלנו כאן בעולם. כעיתונאית וכיוצרת תוכן שיווקי, המלחמות הללו הם תחנת איסוף לראיונות מרטיטים, כובשי לבבות ומחדדי אמונה והשגחה פרטית. אבל אסור לנו לשכוח את הסיפור האמיתי שלנו כעם, את המטרה האמיתית שלנו בעולם, לקדש ולרומם את שמו יתברך, ולהודות לו על כל נשימה ונשימה, כי שום דבר לא מובן מאליו.

זה התחיל ביעד קטן שהצבתי לעצמי: לפתוח רשימת תפוצה ולהתחיל לשווק באמת. השקעתי בכתיבת מדריך, הכנתי תשתיות… ואז - פרצה המלחמה. כבר התרגלתי שבימי חירום אני נאלצת להפסיק הכל. אבל הפעם משהו השתנה. בעלי, שעובד בהוראה בחינוך מיוחד, פתאום נשאר בבית – כי המוסדות נסגרו. במקום להיות שוב זו שמוותרת – קיבלתי פתאום מרחב. זמן. אוויר. פעם ראשונה הרגשתי שאני לא לבד במערכה. ויצאתי לדרך: כתבתי, בניתי, ערכתי, שלחתי. עם דמעות, תפילות וסייעתא דשמיא שלא ניתנת להסבר. וכשהסתיימה המלחמה – גם אני סיימתי. היום יש לי רשימת תפוצה חיה, מדריך כתוב, סדרת מיילים מוכנה – ודרך להתחיל לשווק באמת.

הסיפור קצר, אבל מופלא. אחד הילדים שלי, נשמה טהורה ילד מדהים עם יכולות מעולות, בלע"ר עד השנה הכל זרם, הוא למד וקצר יפה. אבל השנה התחילו חריקות בעלי לומד אתו, ולא מרוצה. פעם אחת הוא שאל את בעלי: אבא, גם ה' עצוב איתי שאין לי כח ללמוד..?! אז ברור שכן, וגם אנחנו. עד המלחמה באיראן, פתאום, ראיתי אותו יושב שומע את השיעורים ושמעתי ביחד אתו. ואז הבנתי, הספיק לי רגע אחד כדי להבין כי פשוט לא הבנתי כלום.. לא הצלחתי להבין מה הרב מנסה להגיד, וזה אפילו לא היה בלימוד, סתם הודעות טכניות. הכל היה כל כך מסובך ומורכב איך הוא יכול להבין ככה את מה שהרב מלמד?! תפסתי אותו אחר כך ואמרתי לו: 'תקשיב, אני מצדיעה לך! איך אתה מצליח להבין משהו? אני לא הבנתי מילה'. והוא, כזה מתוק אמר לי: 'גם אני לא הבנתי אותו בהתחלה אחר כך התרגלתי..' זו הייתה הארה ודלת לדרך חדשה נסתרות דרכי ה'.

המלחמה נפלה עלינו כמו על כולם - בהפתעה ואיתה השתבשו החיים וסדר היום. הילדים נשארו בבית, כל העבודות נדחו ,החיים הסתכמו בעייפות ונמרחו ללא סדר יום. בתוך הימים המבולבלים היה לנו שמחה משפחתית שהיה חשוב מאד להורים שנשתתף, וזה דרש מאיתנו מאמץ גדול. גם כספי (לא הייתה תחבורה ציבורית) וגם פיזית לצאת עם כל המשפחה במצב של אי ודאות, כשחזרנו הביתה הגננת של הפעוטה התקשרה שממחר היא פותחת את הגנון, הרגשתי שזה נשיקה מה' כי איתה היה הכי מאתגר. ילדה שובבה ומתוקה שצריך עליה 5 עיניים:) ב"ה, תודה לה' שצלחנו את התקופה בשלום - מזמור לתודה!

המלחמה תפסה אותי בדיוק בזמן שבו קבלתי תשובות מאכזבות אחרי תקופה של בדיקות. נסיתי להרים את עצמי והתחילה המלחמה. אני עצמאית בעיצוב ועריכת וידאו וכמה פרויקטים שהיו אמורים להתחיל נעצרו עוד בטרם נולדו. ופתאום בתוך כל הכאוס. במצב האישי, והעסק והילדה שבבית שמשתגעת ומפחדת באותה מידה. משרד מסוים שאני עובדת איתו התחיל להמטיר עלי פרויקטים בזה אחר זה והכל קשור ונולד בעקבות רק המלחמה לכל מיני ארגונים ומקומות מוכרים וגדולים מאוד. ובתוך כל החושך הזה יצא שהרווחתי. מזמור לתודה.

היינו שם! צפינו לאופק העצום מחלון ביתנו (בי''ש) וראינו את הירוטים בחלל השמים- אנספור ניצנוצים מתעופפים מכל הכיוונים. וניסים עצומים! לראות אותם נפגשים ובבום נגמרים וגם אחד הנסים התחיל הרבה לפני המלחמה עם כניסתנו לדירה בחרנו את הממ''ד לחדר הילדים. והיסטריה לא הייתה אצלינו. הילדים המשיכו לישון ברוגע

זה היה היום האחרון של המלחמה. עוד לא ידענו בכלל שהוא אחרון. הלכתי לישון עם חרדת הספקים איומה כיון שבמרבית ימי המלחמה הייתי עסוקה בתיאום בין קייטנה לביביסיטר מזדמנת. בחמש וחצי התעוררנו מהאזעקה הראשונה (לא ידענו שהיא ראשונה, כן?) והלכנו לשבת בפרוזדור. טוב את הטקס של אזעקה- פרוזדור- מיטה כולם מכירים מחוויה אישית נכון? הענין הוא שבשש וחצי הגיעה התראה נוספת מפיקוד העורף ואני פרצתי בצחוק עייף ונטשתי את המיטה לטובת יום חדש. האזעקה המתוכננת לא הגיעה עד עצם היום הזה. אבל באותו יום- שהתחיל בשש בבוקר היו לי הספקי עבודה עצומים ומדהימים שילוב של ערנות מוגברת שעברה את הסף מזמן ושקט כלל עולמי בגזרת הטלפון והמייל ללא תאמיני: רק ב11:30 אחרי יום עבודה גדוש נודע לי שיש הפסקת אש. מההפוגה הזאת חזרתי בלי שום עומסים. תודה לה' על התזמון על ההתראה על הנס ועל המלחמה.

להודות ולהלל על הילדים שלנו שהלכו ללמוד בישיבה ובחיידר (כיתות גדולות) שלמדו בהתלהבות עצומה ובחשק רצו לחיידר כדי ללמוד באמת כי לשחק לא היה אפשר ובאמת כל זמן שהיו בחיידר לא היו אזעקות בכלל חוץ מפעם אחת שהיתה התרעה וכולם ירדו למקלט בסדר מופתי ובסוף לא היתה אזעקה בבני ברק 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז'

ה' גדול! לראות את ניסים של המלחמה זה לראות אמונה בעיניים! אני ב"ה ילדתי בן בשעטו"מ שבועיים לפני התל"מ כאשר בדיוק שבועיים אחרי זה התחילה המלחמה, אח"כ שמעתי ספורים על נשים שילדו בחניונים של הבתי חולים או כאלה עם אזעקות תוך כדי ושחרור 12 שעות אחרי הלידה אני פשוט מודה לה' שהקדים להביא לי את הבן המתוק שלי וחסך ממני את הצער שהייתי עלולה לעבור אם זה היה קורה במלחמה אז תודה ה'! שכוייח טאטע! על כל חסדיך! תודה לה' על ילדים בריאים ושלמים שנתת לי! ותודה למפיקות של המיזם המדהים הזה! בטוחה שהוא עושה הרבה נחת לרבונו של עולם!

הנס שלי הוא דווקא הפוך 🙂 בדיוק בימי המלחמה היו לי כמה עיסוקים אישיים שתפסו לי את הראש, גם חתונה של גיסה, גם תהליך של שיפוץ הדירה, ככה שבאופן טבעי רבה יותר מאתגר גם לעבוד ולהיות בפוקוס מלא... הגיע המלחמה, וכמובן שהלקוחות שבאמצע תהליך התכנסו כל אחת לעצמה ולמשפחתה, ולי היתה קצת רווחה, ויכולתי להיות פנויה לעיסוקים שלי... ממש הרגשתי איך ד' דואג לכל אחד בצורה פרטנית כ"כ.

אני מתגוררת בפרדס כץ בבני ברק, כשהתחילה המלחמה הפחד שלי היה כמו כולן .. אבל דוקא נחשבתי לרגועה יחסית עד הרגע שהטיל פגע בבנין מול הבית שלי .. את הבום הנורא שמענו מתוך הממ"ד , הרגשנו את הבנין רועד , ואת הבית מתפרק.. ולאחריו סירנות הזויות !!! אכשהו יצאנו רועדים מהממ"ד לגלות שבנס הבית לא נחרב אלא רק - חלונות ארונות ודלתות ומחשב עבודה:(.. - (סימן מאת ד' להרפיה טיפה כי הכל מאיתו וא"א לדחוף בכח ועשות לילות לבנים כי הילדים איתי בבקרים... ) אבל הנס העקרי שלאחר דקות ארוכות של פחד וחרדה על איזה בנין פה באיזור הטיל נפל? גילינו את חסד ד' עלינו!! שממש הרגשנו במוחשי איך הקב"ה חיבק את הטיל ושם אותו ממש בין בניינים עמוסים בנפשות טהורות והנחית אותו ממש במדויק על בנין שומם!! מנפש אדם, תודה לך אבא!

במהלך מלחמת 12 הימים, כשהתחבורה הציבורית כמעט לא פעלה, נשים שקבעו איתי פגישות בכליניקה וגרות מחוץ לעיר העבירו אותן לשיחות טלפון. הקליניקה, שלרוב מלאה בתנועה, התרוקנה רוב היום. ובבית – תימרנו בין למידה של הילדים (בוועידות טלפוניות) מענה ללקוחות, פגישות טלפוניות, ולפעמים גם יצאתי לקליניקה לפגוש את הלקוחות הבני-ברקיות שכן הצליחו להגיע. ואז הבנתי – זה הזמן לתת לעסק שלי שליחות אחרת. הקליניקה שלי ממוקמת ב'מרחב מוגן' מה שאיפשר להעביר אותה לשימוש של "העסק האמיתי" – הבן שלי, עם חברים, הגיעו לשבת שם וללמוד גמרא בשקט, ברוגע. מודה לה' על הזכות הזו – לשלב פרנסה עם נתינה, עשייה עם חינוך. על קליניקה שהיא לא רק מקום עבודה – אלא גם בית לתורה, לאור, ולעשייה טובה. ותודה גם ללקוחות היקרות שקיבלו באהבה את השאריות של החמודים - ספר פתוח או שקית של במבה 🙂

תחילת המלחמה הכל נראה קשה, מטעה, מבלבל. אף אחד לא יודע מה הולך לקרות. כמה זמן נהיה כך גם. ועד מתי נשאר בבית עם הילדים? מאותו רגע החלטתי על כל פעולה אפילו הכי קטנה, פרק ק' מיד! ובאמת יכולה להעיד שמעבר להרגשה העילאית היתה הצלחה מרובה ב''ה בכל המישורים 🙂

בשונה מרוב בעלות העסקים, המלחמה גרמה לי לעבוד בטראנס. אני גרה במקום בו היו מעט אזעקות ואווירה כללית של חופש יותר ממלחמה, ככה שהבנות שלי היו בקייטנה - ואני בעבודה. מה עשיתי בעבודה? זו עוד שאלה, כי פשוט לא היה לקוחות. יצאתי למשרד וניסיתי למצוא עבודה. כשחזרתי בצהריים הביתה הבטחתי לעצמי שאני יוצאת גם בערב 'כי לא עבדתי היום!' ככה עבדתי בכל המלחמה ב-2 משמרות בעבודה - כשתוצאות אין. ביום האחרון זה קרה. פשוט קרסתי. נשארתי במיטה להמשך שנת לילה עד הצהריים. קרסתי מורלית ופיזית. ועל זה באתי להודות להשם היום! הטירוף שעבדתי בו כי 'לא הכנסתי היום כסף' או 'לא היה לי לקוח היום' היה מוגזם מוגזם מוגזם. לולי הקריסה הזו - הייתי ממשיכה בזה. הקריסה שהגיעה בעקבות המתכונת של המלחמה, הביאה אותי להבנות חדשות בנוגע לרמת ההשתדלות ההגיונית, בנוגע להתייעלות עסקית, ועוד תובנות ששדרגו אותי מול העסק - בכמה רמות ברוך השם!

עוד לפני שהתחילה המלחמה – כבר הייתי בעצירה. עצרתי עם העסק שלי, עיצוב קירות, כי הרגשתי שהלב שלי צריך להיות במקום אחר. התחלתי ללמוד טיפול רגשי, בשיטת הא' ב' ואז הגיעו האזעקות. והשגרה – נעלמה. אבל דווקא אז, דווקא בתוך כל הבלאגן – מצאנו בבית משהו אחר. טוב. כל יום עשינו משהו קטן ושמח: הילדים בישלו, יצרנו, שיחקנו, ואפו יחד, אפילו את המקלט בבניין סידרנו – והילדים ממש אהבו לרדת לשם. עשינו תהילים, קייטנה קטנה, הרגשנו מחוברים. ובתוך כל זה – גם המיזם שלי, "אשדודיות מחוברות", לא עצר. שלחתי תכנים, נשארנו ביחד, וזה נתן לי המון כוח. והיום? אני רק אומרת תודה. תודה לה' על זה שעברנו את התקופה הזו בטוב, שהילדים שלי לא יצאו עם פחדים, שהלב שלי רגוע, ושהרגעים שהם זוכרים – הם של שמחה, לא של מלחמה.

בהתחלה עוד עמדנו במסדרון ליד קיר פנימי, כמו רוב בני ברק. אבל אחרי השבת הראשונה של המלחמה, הבנו שצריך מקלט – ממשי. המקלט שלנו היה סגור ומלא בזבל עשרות שנים. בלית ברירה, רצנו כמה לילות לבניין ממול. ואז שכן אחד לקח יוזמה. הוא, הילדים שלו, שלנו – כולם הצטרפו. כל שכן הביא משהו: אחד דשא סינתטי, אחד כסאות, אחד מאוורר – וביחד הפכנו את ההזנחה למקום מוגן ונעים. בסוף, ירדנו למקלט בלי לחץ. התחלנו להכיר שכנים שלא הכרנו ביום-יום, והילדים? נשארו עם טעם של עשייה, שותפות וחוויה – לא של פחד. מודה לה’ על ההגנה, החסד, ועל החיבורים שנולדו דווקא מתוך המלחמה.

היינו בתקופה עמוסה במיוחד, אפילו קצת עובר... העבודה התערבבה יותר מדי בכל שעות היום וכל יום, קצת נאבדו הגבולות בין עבודה, בית ילדים ועוד. הרגשתי שהגעתי למצב שאני צריכה לעצור כאן את האוטוסטרדה ואני לא יודעת איך. עד שהגיע המלחמה... לא שאני שמחה שיש מלחמות ועם כל מה שכרוך, ומי שאני שאגיד מה זה. מה שבטוח שמה שהקב"ה עושה הוא הכי לטובה, וכאן ראיתי את זה במוחש. מה שאני לא יכולתי לעשות ולעצור עצרה המלחמה ובבת אחת. פתאום מצאתי את עצמי מוקפת בילדים בבית בלי יכולת באמת לעבוד. ופשוט היינו וחווינו ביחד. איזה זמן יפה ונעים, ממש ימות המשיח. ובעקבותיו הגיע גם שינוי משמעותי בעסק, בעקבות העצירה הזאת. אז אני מודה להקב"ה על המתנה הענקית הזאת שהגיע אלי בעקבות המלחמה ומייחלת שיגיעו עוד ימים רגועים כאלה אבל בנסיבות משמחות יותר של המשיח בעצמו שיגיע ויגאל אותנו. ועוד משהו קטן שחשבתי עליו. קשה לנו עם הפתאומיות הזאת, פתאום מלחמה, פתאום שגרה בלי יכולת לתכנן שום דבר. מצד שני די הגמשנו את השריר הזה, אם בעקבות הקורונה, תקופות המלחמה שמחזירים אותנו שוב ושוב הביתה. וחשבתי לעצמי שגם המשיח יגיע פתאום, ואיך נכיל את כל הטוב הזה שיגיע אלינו בפתאומיות? ואולי הקב"ה מכין אותנו לפתאומיות הזאת בהדרגה עם כל מה שאנחנו עוברים בתקופה האחרונה? בואו נתפלל שהפתאומיות הבאה תהפוך להיות השגרה המבורכת החדשה של ימות המשיח. נודה על מה שיש (ויש המון, לא הכל מובן למה זה טוב ועל מה יש להודות) ונתפלל על ההמשך שנראה ונבין את הטוב.

קודם כל תודה על הבמה לומר תודה. בזכותכן אמרתי עכשיו מזמור לתודה על כמה דברים:) ולסיפור שלי- אני גרה בקומת קרקע בבני ברק המעטירה:) אין לנו ממ"ד, לא מקלט ולא חדר מוגן. כל החדרים עם קירות חיצוניים ואפילו אין מה ללכת לחדר המדרגות כי הוא ממש פתוח לרחוב. כשסבא שלי בנה את הבנין הוא פשוט לקח מלט הקים קירות ורצפה וזהו! אין אפילו יסודות.... היה באמת פחד באוויר וידענו שאין לנו לאן ללכת. הקב"ה עשה לנו נס עצום וממש לא טבעי- את לא תאמיני!! תמשיכי לקרוא!ברוב האזעקות הילדים שלי לא התעוררו ובחלק גם אנחנו ההורים לא. מבינה את גודל הנס? אין לנו לאן ללכת בכל מקרה אז הקב"ה השאיר אותנו לישון כדי שלא נפחד ולא נדע אפילו...לפעמים הייתי מתעוררת מהפיצוצים שהיו עוצמתיים ממש והחמודים שלי המשיכו לישון בשלווה!נראה לך טבעי הסיפור הזה????????מזמור לתודה לבורא כל יכול שמודד לכל אחת בדיוק מה שמגיע לו בכל רגע!עכשיו כשאני כותבת את זה אני מבינה לעומק כמה זה ניסי! איך את? זכיתי להקים מיזם ענק בימי המלחמה- "קובץ מטורף" כנסי לקישור ותראי איך את צוחקת ומתחזקת בדקה אחת!

ביום חמישי, ערב המלחמה, כשהחיים עוד התהלו כרגיל, היה שיעור אחרון בקורס צילום שאני מלמדת. בנוסף גם בדיוק סיימתי פרוייקט נוסף שעבדתי עליו. רק לחשוב על זה שהייתי נמרחת עוד כמה שבועות עם הקורס, או שהייתי צריכה לעבוד על הפרוייקט עם כל הבאלגן והילדים שבבית.... ב"ה!

בית החלמה, חוף ים ואזעקה בית החלמה, תינוקת חדשה, קסם ורוך – כל יום מתנה. ביום רביעי, אחרי ארוחת בוקר מפנקת, עולה בי תחושת מיצוי: אולי אסיים מוקדם, אחזור הביתה בטעם טוב? כולם סביבי חושבים שכדאי להישאר, ליהנות מהמנוחה והשלווה – הרי בבית מחכה בלגן, מטלות, ילדים… ובכל זאת, משהו בלב דוחף אותי להשתחרר. ביום חמישי בצהריים אני בבית, בקושי מספיקה לנוח, רצה בין מטלות הבית לילדים שהתגעגעו. בערב בעלי יוצא להתאוורר עם אחיו על שפת הים. לפנות בוקר, כשאני ערה עם התינוקת – פתאום אזעקה!

אני מודה לה' על ההכרות עם המיזם המרגש הזה. כתיבת תודה זו מתנה! זה משדרג כת כל המיינד ונותן תחושה של טוב ואור גדול.אנחנו גרים בבנין מאד ישן ןעד לפני תקופה המקלט לא היה בשימוש, הדיירים הוותרים התחלפו עם זוגות צעירים חדשים ויצא מצב שאנחנו המשפחה הבוגרת בבנין.לפני פסח הבת שלי נידתה וסדרה את המקלט כדי לעשות קיטנה לילדות השכונה. שכן שראה כי השטח נעים נקי וגדול ביקש לפתוח במקלט מספרה.בזכות הנקיון שהבת שלי עשתה בערב פסח והנתינה לעסק של השכן יכולנו להנות משהות במקלט נעים ומסודר. עם איוורו תאורה ואפילו מוזיקה נעימה.השם תודה!

כשהבנו שאנחנו נכנסים לתקופה שאנחנו כבר לצערינו מכירים ילדים בבית בלי מסגרת, בלגן, שעות שינה הפוכות, אוכל כל היום, שיעמום, מריבות ישבתי עם בעלי בערב והחלטנו לסכם על תוכנית פעולה, מה עושים כדי שהימים הבאים לא יראו ככה והחלטנו לתת לכל ילד רשימת תפקידים שכוללת אפילו ארוחות תפילות ממש הכל כל ילד חייב לבצע נניח 17 מותך 20 תפקידים ובסוף כל יום קונים משהו מפנק לכל המשפחה, משהו קצת יותר מיוחד שאין פה ביום יום נגיד טילון לכל ילד או משהו בסגנון לא תאמינו מה זה עשה קודם כל גם המתבגרות קמו בזמן כולם התפללו ב"ה כל יום (!!!) אכלו ארוחות מסודרות והספיקו לעזור המון הילדים הלכו לישון עם סיפוק מטורף ועשו המון ואני אפילו הצלחתי לנוח כל יום (אחרי הלילות ההזויים שהיו לנו בירידה למקלט) ולעבוד קצת בקיצור תודה להשם על הרעינות, ועל כך שהכל הצליח ועברנו תקופה מדהימה במקום תקופה איומה אבא שבשמים תודה תודה תודה!!!

ממש לפני המלחמה הוצאתי את המחשב מהבית. זה היה מאתגר להתרגל לצאת כל יום, ב"ה מצאתי משרד חמוד קרוב לבית, קראתי לו 'מרחק אזעקה' - דקה וחצי אני בבית. ולא ידעתי כמה זה יהיה רלוונטי בקרוב... ההפרדה המוחלטת הזאת בין הבית לעבודה בתקופה הכל כך מבולבלת שחווינו (איתור 16 נעליים או לפחות גרביים > ירידה למקלט > התראות לא רלוונטיות ולא צריך להאריך , כולנו היינו שם) ההפרדה נתנה לי את היכולת לעבוד בלב רגוע ולהיות בבית ברוגע ובכיף בלי להתערבב ולהשתבלל ולאבד את עצמי לדעת. תודה ד' שהכנסת בי מחשבה טובה והבאת אותה למעשה!!!